לפני כמה זמן כתבתי פוסט על הבחורה האידיאלית.
זה היה פוסט מאוד חשוב בגלל שהוא מיקד את החיפוש שלי, אחרי מה שכבר תמיד חיפשתי, אך לא ידעתי זאת.
הכוונה לידעתי זאת כבר אך לא בצורה מדוייקת.
בחורות יש בכל מקום ובכל זמן.
רזות, שמנות, גבוהות, נמוכות, עם חזה גדול, בלי חזה גדול, עם תחת גדול, בלי תחת גדול, עם עיניים כחולות, עם עיניים חומות, עם אף ישר, עם אף לא ישר.
עברתי דירה למערכת טובה יותר לאתר יציב יותר ועורך טוב יותר.
ממליץ גם לכם לעבור
אשמח לראות אתכם באים ומגיבים לי בבלוג החדש:
http://stuk.blogme.co.il
אמשיך לכתוב ועכשיו אולי בתדירות גדולה יותר כי סביבת הכתיבה במערכת החדשה נוחה יותר, ומזמינה יותר.
טוב ישבתי לכתוב את החלק השלישי, אך נזכרתי בשאלה ובבקשה של אנשים להוסיף דוגמאות – והסברים מעשיים לכיצד ניתן לשלב את הידע הזה, כגון תרגילים.
אני מנסה כמה שפחות לתת תרגילים, כי אני מאמין שהם ממסגרים את הדימיון ולא נותנים לו להתפתח, שהרי אדם שהוא באמת טוב בזה, הוא אדם שממציא את התהליך על הדרך.
כדי להמציא את התהליך של הפיתוי על הדרך, אתם צריכים ליהיות קשובים לעצמכם, להבין מה כל רגש ומחשבה שעוברת אצלכם בראש אומרת, ולקחת את זה קדימה.
לכן אני משתדל כמה שפחות להביא דוגמאות, אך אני כן אביא תרגיל למתחילים כדי שאלה שאין להם עדיין ניסיון, עדיין יוכלו להתחיל להתנסות ולהכנס לעולם הנשים/גברים.
בחלק הראשון ראיתי שהנושא מאוד מעניין הרבה אנשים ושלהרבה אנשים הנושא פותח הרבה דרכים.
על כן החלטתי להמשיך במדריך ובמאמרים ולכתוב את כל היידע שאני יודע על הנושא בכתב, בנוסף לתרומות של חברי.
בחלק א' התמקדתי בתהליך ההיכרות, ועל כן אני אמשיך ואסביר מאיפה שנעצרתי.
בתהליך ההיכרות הגבר רואה בחורה שמושכת את תשומת הלב שלו – זה יכול לקרות בכל מקום ובכל זמן.
רוב האנשים מנסים לשנן משפטים או להתכונן לכל מצב אפשרי קיים – אך זהו בלתי אפשרי.
מה שכן ניתן לעשות זה להרגע, ולתת לספונטניות הכיפית להוביל אתכם.
מהי ספונטניות?
אם אינכם יודעים מהי ספונטניות אני אוכל להסביר זאת בעזרת משחק פשוט אשר נקרא אסוציאציה.
במשחק כל אדם בתורו מעלה את הדבר הראשון שעולה לו בראש לנוכח המילה האחרונה שאמרו.
וכך המשחק ממשיך עד אינסוף.
זוהי ספונטניות, וכך אני נוהג לזרום בזמן ההיכרות, לפי הדבר הראשון שעולה לי בראש בסיטואציה הנוכחית.
אם תתנו לספונטניות להוביל אתכם, אתם תמעיטו בחשיבה מיותרת על דברים שאין צורך לחשוב עליהם, כגון מה אחרים יחשיבו עליכם בזמן שאתם ניגשים לבחורה,
או כיצד היא תגיב.
רוב הגברים שואלים את עצמם מה הם אמורים להגיד בזמן ההיכרות עם הבחורה, מהו המשפט הראשון שצריך להגיד וכו…
אז יש לי חדשות בשבילכם, אתם לא חייבים להגיד כלום.
אתם אפילו לא חייבים להתקרב.
אבל אם אתם מתעקשים, בשם הספונטניות אתם יכולים לשאול אותה שאלה שקשורה למקום שבו אתם נימצאים באותו רגע.
כמו שסיפרתי בחלק א' – בשביל ליהיות אדם מושך, צריך למשוך את תשומת הלב של הבחורה.
לא חייב להתקרב בשביל זה.
אפשר ללבוש משהו שמושך תשומת לב, לעשות תסרוקת שמושכת תשומת לב, או סתם לתת מבטים מלאיי משמעות (לפחות מבחוץ) כדי להעניין אותה.
אני מגדיר היכרות מוצלחת, כאשר הבחורה ניגשת אליי בעצמה ומתעניינת בי לבד מתוך סקרנות שאוכלת אותה.
טעות נוספת שרוב הגברים עושים זה לקחת מספר מהבחורה בסוף.
האם אין זה ניפוץ אשליית המשחק שאתם גרמתם לה להרגיש שהיא צריכה להלחם עליכם?
תחשיבו לרגע… כאשר במשך כל הערב אתם שיחקתם איתה והיא רדפה אחריכם אתם מבקשים ממנה מספר טלפון – היא מבינה שהיא כבר השיגה אתכם, ולא מעניין לה יותר.
הדבר היחיד שיכול ליהיות זה שהיא יכולה לקוות שיהיה מעניין בדיוק כמו שהיה לפני שביקשתם את הטלפון שוב. (אך לרוב זה לא יקרה)
על כן הייתי ממליץ כמה שפחות לקחת את מספר הטלפון של הבחורה בסוף.
אז איך ליצור איתה קשר בכל זאת?
תאמינו לי, אם אתם באמת הייתם כל כך מושכים ואתם פגשתם אותה במקום מסויים ולא ברחוב היא כבר תשאל את האנשים שמכירים אותך שמה בפעם הבאה איך משיגים אותך.
אז איך ניראת היכרות איתי אתם שואלים?
אני מגיע למקום, ומסתכל על הנוף..
רואה בחורה שמושכת את תשומת הלב שלי ומחליט שהיא תמשך אליי.
לאחר מכן אני משתמש בכל הכלים האפשריים למשוך את תשומת הלב שלה אליי ולגרום לה להתקרב אליי.
אני גורם לה להלחם עליי ובסוף או מסיים את הערב איתה, או עם מישהי אחרת (תלוי בנסיבות) או לבד בידיעה שהיא תעשה הכל כדי למצוא אותי.
הייתה לי תקופה שעשיתי את זה עם כמה בחורות, במטרה למצוא מי תלחם עליי יותר חזק.
ופשוט הבחורות חיפשו אותי והתקשרו אליי בעצמן, הייתי צריך לבחור מי מהן אני הכי רוצה.
אחד הדברים שמאוד מדגישים את הגבריות זה בטחון עצמי.
ואין דרך יותר טובה לעלות את הבטחון העצמי מאשר שכמה בחורות ינסו ליצור איתך קשר בו זמנית.
והרי נשים מחפשות דבר ראשון בגבר, את הגבריות שלו.
בסדר גמור הבנתי איך למשוך אותה, אבל מה בקשר להיכרות עצמה… איך עושים את התהליך הזה?
בזמן ההיכרות הבחורות ינסו לקחת ממכם את הכח של המשיכה ולגרום לכם לרדוף אחריהן- רוב הבחורות עושות את זה לא במודע ככה שאי אפשר לבוא אליהן בטענות.
מה שכן אפשר להבין מדוע וכיצד הן עושות זאת וכיצד ניתן להשתמש בזה ולהפנות זאת נגדן.
משחק הדוקים – ההיכרות רבת המבחנים
אתם יושבים בבאר או בפארק ורואים בחורה…
אתם מושכים אותה אליכם, ומעבירים איתה שיחה קצרה ומלאה באסוציאציות.
פתאום היא קמה והולכת לצד לדבר עם מישהו אחר.
מה עובר לך בראש?
"מה אולי אמרתי משהו לא טוב?"
"אולי העלבתי אותה?"
"למה היא התרחקה? היה לי כל כך כיף איתה!"
"שרמוטה מזדיינת! לא רוצה לדבר איתי? לא צריך! אני ידבר עם מישהי אחרת!"
לאחר שהיא התרחקה, כל מה שאתה מנסה לעשות זה להחזיר אותה ולהתקרב אליה שוב.
וזהו משחק מאוד מוכר ומאוד כיפי מבחינת הרגשות, זה כמעט כמו סקס טנטרי.
אז זהו שכאשר בחורה עושה זאת, אל תיפול למלכודת שלה, היא מנסה לגרום לך לרדוף אחריה.
ברגע שאתה רודף אחריה זה כבר לא מעניין.
תתאפק! תאסוף כוחות!
ולך לדבר עם חבר שלך על משהו מעניין.
היא עוד תחזור לדבר איתך!
זהו כלי מאוד חזק ומאוד חשוב.
אבל רגע למה רק לבחורות יש את הזכות להשתמש בו?
למה לא שגם הגברים ישתמשו בו? ואפילו במודע?!
כן! כלי נוסף לגרום לבחורה לרדוף אחריכם, ולעניין אותה!
כל פעם שהשיחה מתחילה לזרום בצורה מעניינת
אוד, ואתה מתחיל לראות שהבחורה מתחילה להתעניין בך מאוד.
פשוט תתרחק.
תילך תדבר עם חבר.
תעביר משחק עם כמה אנשים.
או תילך הצידה בשביל סיבה שאני בטוח ב100% שיש לך דימיון למצוא =]
ברגע שתעשה זאת, הבחורה ישר תרצה לרדוף אחריך ולהשיג אותך בכל הכח!
אבל היות ואתה עשית זאת במודע, ומחכה שהיא תרדוף אחריך, זה לא דוחה אותך כאשר היא רודפת אחריך. ההפך זה נותן לך יותר כח והנאה.
אחד הכלים הכי חזקים ביצירת עיניין ושליטה מבחינת משיכה הינו הרגשות.
לא פעם בטח שמעת בחורה שמתלוננת על כך שהיא לא מוצאת את הגבר שיביא לה את הרגשות הנכונים.
אז אני אספר לכם סוד – היא מחפשת גבר שיביא לה את כל הרגשות!
היא מחפשת גבר שהוא קצת רע וקצת טוב קצת מעניין וקצת רדוד.
אם לא תתנו לה את הצד הרע שלכם בהיכרות, היא תשתעמם.
אני לדוגמא נוטה בזמן דיבור עם בחורה, לרדת עליה הרבה מאוד על כל מיני דברים קטנים שהיא עושה או עשתה.
זה יוצר אצלה מבוכה או סוג של התגוננות.
לאחר מכן אני נוהג להתקרב אליה ולתת לה הרגשה שאני אדם טוב…
מה שמעיף ממנה את המגננות ואת המבוכה והיא נפתחת אליי.
אני עושה את זה עשרות פעמים בזמן השיחה, והיא משתגעת מרגשות.
חברים שלי שאין להם ניסיון באומנות הפיתוי, הסתכלו פעם אחת כיצד אני מתחיל עם בחורה.
והם ראו שאני יורד עליה דיי הרבה.
בערך באמצע חבר אחד ניגש ואמר לי שאני מטומטם, ושאני לא יכול לרדת עליה ככה. – דבר מצחיק כשלעצמו לאדם שמבין באומנות הפיתוי.
אך לצערי החבר הזה לא הבין שהוא גנב לי את המשפט שלי.
אני הייתי צריך לאחר מכן להראות לבחורה שאני דווקא אדם טוב.
כמובן שזהו משחק מאוד מהנה ולאחר שכל אחד מנסה להכנס לתוכו הוא לא יכול להפסיק להנות – אפשר להפסיק לחפש בחורות. אך אי אפשר להפסיק להנות.
וגם הבחורה ששמחה שמצאה את הגבר שסוף סוף יכול להביא לה את כל הרגשות שהיא מחפשת נהנת ללא הפסקה.
יש עוד כלים מגוונים שניתן להשתמש בהם כדי לגרום משיכה ולהתעלל בבחורה () ואני אספר עליהם בפעם הבאה.
בנתיים לכל אלה שמתקשים להתחיל עם כל העיניין, טיפ קטן: תמצאו בחורה ותתחילו לשחק איתה משחק אסוציאציות. תבדקו כיצד אתם נוטים לזרום בזמן המשחק – ותעשו את אותו הדבר בזמן ההיכרות עם כל בחורה שתמצאו.
בהצלחה לכם!
מקווה שהמידע היה שימושי ונכתב בצורה ברורה
ותחכו לחלק ג'
לאחר שהבנתי שהרוב המוחלט של הגברים בארץ בגיל שלי, וגם בגילאים שונים, מוצאים קושי גדול מאוד לגרום לצד הנשי בעולם ליהיות איתו, החלטתי לכתוב סדרת פוסטים אשר תתמקד באיך לגרום לצד השני לרצות אותך.
המדריכים והפוסטים יכתבו בלשון זכר, אך הם מופנים לשתי המינים, ושתי המינים יכולים לעשות מזה שימוש רב.
למרות שיש לי ניסיון רב בתחום, אני לא בעל מיליון נשים.
על כן אם למישהו יש הערה תוספת או אולי מדריך משלו שהוא ירצה לפרסם, אני ישמח להוסיף זאת לסדרת המאמרים.
פיתוי
לגרום לצד השני לבצע פעולה מתוך רצונו שלו.
אך אנחנו הגורמים לרצון הזה להופיע.
עכשיו אולי הרוב יחשיבו שזהו כלי רע, ואשר נותן יותר מידי כח לאדם.
אך שלא תטעו, אנסים פדופילים וחולי מין, לא ניהיו כאלו בגלל שיש להם יותר מידי סקס ועודף בחורות בחיים – ההפך הוא הנכון.
לדעתי אם בני אדם ידעו את הסוד כיצד לגרום לכל בחורה שהם רוצים (או גבר – אני לא מפלה) לרצות אותם, בחזרה, יהיה שלום עולמי וכולם יחיו בהרמוניה. (כמעט)
הסבר קצר על תהליך ההבנה שלי של אומנות הפיתוי.
למרות שמאז גיל קטן אני הסתובבתי ליד נשים, גרתי בבית עם נשים, ושיחקתי עם נשים כל הזמן.
לא ידעתי איך ניתן להתחיל עם בחורה, ואיך ניתן לגרום לבחורה לרצות להכנס איתי לקשר.
כמובן בהתחלה ניסיתי את עצות של הלא מבינים בתחום – להביא פרחים או לשיר סרנדות – אך היות והייתי קטן עדיין יחסית, לשיר לא ממש יכולתי סרנדות, ופרחים עלו יקר מידי בשבילי.
כמובן שלחזר אחרי הבחורה כמו ג'נטלמן חיזרתי.
אך לאחר כמה שנים, ולאחר הרבה כשלונות, הבנתי שזאת אינה הדרך הנכונה להגיע לליבן של הבחורות.
עלתה לי בראש מחשבה.
אם אינני יכול להתחיל אם בחורות בצורה ישירה – ולהגיד לה שאני רוצה אותה ישר, בלי שהיא תנפנף אותי, אולי אני יכול לגרום לבחורה לרצות אותי לפני שאני אומר לה את רצונות ליבי.
וכך התחלתי לחקור את אומנות הפיתוי – כיצד לגרום לבחורה לרצות אותי, עוד לפני שאני אומר לה שאני רוצה אותה.
כל התהליך של לגרום לבחורה לרצות אותי, זהו כל תהליך של אומנות הפיתוי.
לא צריך ליהיות מדען טילים בשביל ללמוד ולהבין את הדבר הזה.
ורוב הסיכויים שאחרי התנסות משלכם בעיניין, לאחר כמה זמן זה יבוא לכם באופן טבעי ותחשיבו שאתם נולדתם עם זה. (כמובן שלא צריך ליהיות יהירים.)
לאחר מכן שהבנתי שאני צריך למצוא דרך לגרום לבחורה לאהוב אותי קודם הייתי צריך לחקור את העם הנשי.
בדקתי אצל ידידותי – אילו גברים מושכים אותם – ותחקרתי אותן מה מושך אותן בדיוק בבני האדם האלו.
כתוצאה גיליתי שזה היה לאו דווקא המראה המשגע – אלה מה שגורם למראה הזה ליהיות משגע.
הבנתי כמה מרכיבים שגורמים לאדם ליהיות מושך.
להלן כמה מהם:
זאת רק רשימה חלקית מכל אותם דברים שמושכים בחורות וניתן להשתמש בכל הכלים האלו כדי לגרום לבחורה להמשך אליכם מההתחלה.
מה שרוב הגברים עושים זה לעשות על הבחורה רושם של 5 דקות לאחר מכן שהם ניגשים אליה ומתחילים להפתח אליה, הם מאבדים את הקסם שלהם.
סוד מס' 5 – בחורה יפה עוברת הרבה מאוד מחזרים, בתהליך היא צריכה להתחיל לסנן את מי שמתאים לה בדיוק.
עד כאן המאמר לעכשיו.
תגיבו, תעירו ות
נו משוב.
כך גם אם משהו לא מובן אם אתם רוצים העמקה בקשר למשהו או אם אתם רוצים שאני יתמקד שמשהו מסויים אחד, תגידו.
מקווה שאהבתם.
מאמרים נוספים יהיו בהמשך.
תצפו לחלק ב'!
טוב תקשיבו אני הבטחתי בכותרת הבלוג שלי שאני יכתוב קצת ספאם – ואני דיי נטשתי את הז'אנר הזה של הכתיבה – ועל כן אני יעשה אפליה מתקנת ויספים את האמא של הפוסט הזה.
למה?
כי אני יכול כמובן!
כי הוא שלי!
וכי אתם כאן קוראים!
(וממשיכים לקרוא! האין זה מדהים?!)
(הלכתי לבדוק את מצב השירותים וחזרתי.)
טוב עד כאן היה הספאם – זה היה שחרור גדול מאוד בשבילי לכתוב ספאם אחרי התאפקות לא לכתוב בשום מקום שטויות יותר מידי XD – רציניות זאת פוזה מכובדת…
וול אני דיי החלטתי לפני שנה וחצי בערך לקחת את הבלוג ולהשתמש בו ככלי לחקירה עצמית מתקדמת, לחקור את האנושות.
וכמו כל מדען אני מנסה את החקר שלי על עצמי.
החלטתי לכתוב בבלוג כל כמה זמן את התהליך שאני עובר באותו הזמן, למטרות קריאה עתידית וגם למטרות קיצור תהליכים של להסביר לאנשים את כל מה שאני עובר כל פעם מחדש…
זה חוסך הרבה מאמץ להסביר לכולם הכל מחדש – אם אני יכול לשלוח לינק שעונה על כל השאלות
בכל אופן המסורת הזאת לא נקטעת ואני גם עכשיו עושה דוח מצב על האירועים שקרו בזמן האחרון.
אזהרה: זה יהיה ארוך, ולא לבעלי לב חלש.
אם תשאלו אותי מה אני עושה בחיים, אני יענה לכם הכל.
עכשיו – בקשר להכל, לא בטוח… אבל לפחות את כל מה שאפשר =] (למען קשי הדקויות – או החופרים בשפת העם)
אני עובד
לומד
משקיע
מפרסם
ונהנה מהעם הנשי (צנזורה נועדה גם לתת לדמיון להתפרע)
עובד – בונה אתרים, עובד על שתי אתרים חדשים משלי.
עובד על פתיחת חברת סטארטאפ חדשה, פרטים בקרוב אני מקווה.
מסיים את מה שנשאר מפורטל המשחקים שקרב ובה למועד הבאז המטורף שלו.
לומד – עשיתי עסקה עם מנהל בית הספר שאני מביא לה סמים והיא נותנת לי 100.
לא באמת…
הייתי בישיבה עם מנהלת בית ספרי, והובן מהשיחות שאני אדם שלא יכול ללמוד בתוך מסגרת באותה יעילות כמו שאני יכול ללמוד לבד, והיות ואין לי זמן מיותר להשקיע על הגעה לבית ספר – בזמן שאני יכול להשקיע אותו על עבודה בלילה, והוספת שעות שינה בבוקר – אנחנו הגענו להסכם שאני יבוא לעשות רק מבחנים מתכונות ובגרויות וזהו.
לא כל אחד יכול לעשות את זה, צריך אישיות כמו שלי.
חוץ מבית הספר אני לומד פרסום ושיווק, שזה פסיכולוגיה עמוקה ביחד עם טכניקות שונות. זה משהו מאוד מאוד מעניין ומציע לכולם ללמוד קודם כל פסיכולוגיה, כדי לדעת איך בני אדם חושבים חיים ומתפקדים ולאחר מכן פרסום ושיווק, כדי לדעת איך ניתן להשתמש בזה לצרכים האישיים
בנוסף לכך אני מתעמק בצורה מאוד מעמיקה על למידת השקעה בבורסה לנירות ערך, עם כל מה שמשתמע מזה.
גם זה אזור מאוד מאוד מעניין.
ובנוסף להכל לומד על פיתוח חברה, ניהולה, ושליטה בה.
אני חייב להגיד שפרוייקט יזמים צעירים עזר לי מאוד לגלות את היזם שבתוכי.
משקיע – אין חכם כבעל הניסיון אומרים – ואני לומד השקעות גם בצורה פרקטית.
מפרסם – כותב קופירייט, משתפר כל פעם מחדש, ומנסה להפוך לסופר מוכר.
טוב על העם הנשי אין צורך להרחיב…
למרות שאני עדיין בחיפוש אחר הבחורה המושלמת בשבילי, אני נהנה מהדרך לשמה.
(אני חוזר אם את מושלמת, לפי ההגדרה שהבאתי בפוסט הקודם, ואת קוראת את זה, אל תהססי! תשלחי הודעה מיד!)
בקשר לפיתוח העצמי שלי כבן אדם – אני חייב להגיד שאני מגיע (בלי להצתנע בכלל) לנקודה שרציתי להגיע אליה מאז תחילת המסע, וזה שלמות עצמית.
ולבסוף, כמו שכבר הבנתם החיים שלי עכשיו נימצאים על תדר מאוד גבוהה – הכל זורם סופר מהר ואני כמובן נהנה מכל רגע שאני יכול.
הכל מתחיל להתגשם בדיוק כמו שאני רציתי.
ואם מישהו אומר שזה בלתי אפשרי, יש לי משפט שגדול האומה שלנו אמר.
"אם תרצו, אין זו אגדה".
ואכן זה לא קורה ביום אחד, אני מוביל את עצמי להצליח.
אבל זה מצליח!
אל תפחדו להצליח, אך גם אל תפחדו להפסיד.
בהצלחה לכולם, בתהליך וגם בתוצאה.
מה כל גבר רוצה?
בקרב רוב האוכלוסיה בישראל, יש דעה שכל מה שהגברים מחפשים אצל בחורות זה רק סקס.
ואצל הגברים יש דעה שבחורות תמיד מחפשות רק את המנייק ורוצות רק לשחק כל הזמן או שהן מחפשות בחור גדול ושרירי.
אך זה איננו נכון.
המודל האידיילי של בחורה בשביל גבר היא כזאת : סקסית, חמודה, בוגרת, ומקשיבה.
המודל האידיילי של גבר בשביל נשים הוא כזה : החלטי, בטוח בעצמו, בוגר, ומקשיב.
ובחורות אל תחשיבו לא נכון כשאני אומר סקסית אני לא מתכוון לצורת לבוש. אני מתכוון לצורת התנהגות.
כמובן ששתי המינים מחפשים אדם מסודר ומעניין.
אך לצערי אינני מוצא אותה.
ולא תחשיבו שאני בררן.
אני מאוד בררן!
כל כך בררן שלא מוכן להסתפק בסתם בחורה – כי אז זה יהיה סתם קשר.
אני גבר ואני לא מחפש רק סקס – לכל הנשים שחשבו לרגע שגברים הם חיות של זיון ולישון.
סקס יש בכל מקום ובכל זמן, ואפשר להשיג את זה בכל מקום ובכל זמן.
כן אני אוהב סקס. אך אני לא מחפש בחורה בשביל זה. לא צריך לחפש ממש בחורה בשביל זה, בחורות שרוצות סקס יש בכל מקום.
אתם חושבים שאני רודף אחרי פנטזיה?
אולי.
אך בואו אני אספר לכם איך הפנטזיה שלי ניראת.
כשאני ייגש לדבר איתה, היא תשמח שמישהו ניגש לדבר.
והיא תהנה לדבר איתי על כל מה שהיא חשבה.
היא במצב רוח טוב וחייכנית.
היא בטוחה בעצמה, אך לא יהירה.
הבחורה בוגרת ויש לה ניסיון בחיים, היא מבינה למה בני אדם עושים מה שהם עושים ואין לה עצבים של גיל ההתבגרות – שנובעים מחוסר ידע על דברים מסויימים.
היא רגועה ושמחה, היא עמוקה אך מעניינת.
היא כן תשמח ללמוד משהו שאיננה יודעת, ואני ישמח ללמוד ממנה.
הבחורה לא מצפה ממני שאני ידריך אותה בחיים ויהיה אבא בשבילה.
הדבר האחרון שאני רוצה זה ליהיות אבא בשביל מישהי.
היא לא מצפה ממני מה שהיא לא מצפה מעצמה. כדוגמא היא לא יכולה לצפות ממני שאני ידריך אותה בחיים אם היא לא עושה את זה בעצמה.
הבחורה כמו שהבנתם היא לא הילדה שלי, ולא אמא שלי.
לשתינו יש ידע בדברים שונים, ושתינו נשמח ללמוד אחד מהשני.
כמו שבחורה רוצה להנות ממני, וללמוד ממני ולהנות איתי.
אני רוצה להנות ממנה, ללמוד ממנה ולהנות איתה.
אולי. אך בנתיים אני לא מוצא.
כל גבר רוצה הנאה עם הבחורה.
כל בחורה רוצה הנאה עם הגבר.
אני לא יוצא מן הכלל. אך אני כן מיוחד.
אם את כן בחורה כזאת, שלחי לי הודעה .
אני יודע שרוב הבחורות שאני ידבר איתן לא יהיו אידיאליות.
אני יודע שגם את כזאת, אלא אם כן תוכיחי לי אחרת.
קשורים מאוד.
אך אני אתחיל את הפוסט לאו דווקא בקשר ביניהם אלה במבוא על המתרחש בזמן האחרון בחיי.
אני תמיד הייתי תלמיד מבריק, וכל המורים אהבו אותי. (אין צורך להצתנע, אני לא מאמין בצניעות)
לא כי הייתי למדן (חרשן), אלה פשוט כי יכולתי להבין מהר הכל…
אם הייתי רוצה ללמוד משהו או הייתי מתעניין במשהו תמיד הייתי מקבל בו 100.
אני בכיתה י"ב ונשארו לי חודשיים לסיום הלימודים.
אז איך תלמיד מבריק שתכף עומד לסיים את הבית ספר, עוזב אותו? ולמה?
הלמה זאת שאלה דיי רטורית, בכל תלמיד שלמד במערכת החינוך בישראל כבר יש את התשובה לשאלה הזאת.
ההוראה בבתי הספר אינה הוראה, והלמידה אינה למידה.
בבתי הספר מעודדים למידה של החומר כמו תוכי והקאה של החומר כמה ימים לאחר מכן במבחנים שעושים ברווחים של יומיים-עד שלוש.
זמן לשבת ולהבין את החומר הנלמד אף לא ניתן בצורה אמיתית.
והמורים גם לא מנסים ללמד את התלמידים.
רוב המורים באים לשיעורים עייפים, לא מוכנים, ומעבירים את השיעור בחפיף – רק לתת לתלמידים את החומר שכתוב להם במחברת, ואז לבחון אותם עליו.
רובוט היה יכול לעשות את העבודה יותר טוב מהם.
למה?
מורים הם בני אדם.
לבני אדם יש בעיות מעבר לעבודה.
למורים יש בעיות עצבים.
בגלל שמורים מלמדים את השיעורים בחפיף התלמידים מתייחסים לשיעור בחפיף.
זה גורם לבעיות משמעת, שמעודדים בעיות עצבים אצל המורים עוד יותר.
בגלל שהמורים לא יודעים כיצד לגרום לתמידים לרצות לתת למורה כבוד, ולרצות לשמוע את מה שהמורה אומר.
כל אלה גרמו לי פשוט לאבד עיניין בכל המקצועות, פרט למקצוע היחידי שאהבתי שהיה מחשבים – שכרגע אני גם ממשיך לעבוד בו.
איבוד העיניין, והכשלון של המורים בהוראה, גרמו לכך שלא היה לי חשק ללמוד, וגם לא ידעתי כיצד אני יכול להמשיך ללמוד.
אלה גרמו לכך שהתחלתי לא ללכת לבית ספר. ולבסוף לעזיבה שלי אותו.
עכשיו אני מודה למערכת החינוך שהראתה לי את הדרך הנכונה בחיים.
למה זה?
עתיד בטוח.
סיסמא שכל תלמיד משנן לעצמו כל פעם שהוא מרגיש שהוא מאבד את הרצון ללמוד שוב.
עם הסיסמא הזאת כל חברי גם באו אליי וקראו לי לא לעזוב.
אך עד כמה הוא בטוח?
בואו נבדוק את זה.
מערכת הלימודים בארץ מבטיחה תעודת בגרות.
תעודת הבגרות מכובדת בכמה מוסדות ממשלתיים כתעודת חובה לעבודה בהם.
תעודת הבגרות הינה תעודת חובה לקבלה ללימודים אקדמיים.
עד כאן זה היה הדבר הבטוח שזה נותן.
חוץ מזה תעודת הבגרות לא נותנת כלום.
ואני אגלה לכם סוד שלמדתי בזמן הקצר מאז שעזבתי את הבית ספר; תעודת הבגרות לא רק נותנת עתיד בטוח, היא גם ממסגרת אותו בתוך ריבוע, ונותנת רובה וכדור כדי לירות בעצמכם כדי שבעוד 50 שנה אתה תיהיו עייפים מעבודה בשביל מעסיק מעליכם שלוקח לכם את רוב המשכורת וקובע לכם כמה אתם תרוויחו, מכך שעבדתם כל חייכם ולא היה לכם זמן לעצמכם ולא למשפחה שלכם ולא לשום דבר אחר מלמד העבודה.
כך שזהו העתיד הבטוח שתעודת הבגרות מבטיחה לכם.
עכשיו איך לימודים עבודה ועשייה ביד קשורים?
פשוט מאוד כל פעם שאתם עושים ביד, אתם מגורים לפני זה, יש לכם את הרצון לקבל את התוצאה, האורגזמה, אך לאחר שקיבלתם אותה אתם מרגישים רע כי היא עברה כל כך מהר.
הפרוצדורה הזאת קוראת גם בעבודה וגם בלימודים.
אתם רואים משהו יקר שאתם מאוד רוצים, הולכים לעבוד ומרוויחים כסף בשביל זה, קונים את זה, ואז אחרי שהשגתם את המטרה שלכם אתם מרגישים ייאוש וחוסר סיפוק שוב.
לאחר מכן אתם חוזרים חזרה על התהליך כי אתם מרגישים שללא מטרה אין לכם סיפוק.
בלימודים התהליך זהה, מבחינת השגים – ציונים, או תעודות.
אך בסופו של דבר כל מה שאתם עושים, זה לעשות ביד.
לבזבז את הזמן שלכם על משהו שעובר תוך שניה.
לרדוף אחרי מטרה שמאבדת מערכה אחרי שאתם משיגים אותה.
ומה אתה מציע אם כן?
פשוט מאוד.
העולם לא סובב סביב אנשים שלומדים עובדים יוצאים לפנסיה ומתים.
העולם סובב סביב אנשים שלומדים, מעבידים, פורשים עם הכנסה פסיבית ונהנים מכל רגע בחיים שלהם.
עכשיו האנשים מהסוג הראשון שעובדים כל חייהם, אומרים לעצמם שהחיים קשים – ושהעבודה זאת הדרך לשרוד.
אנשים מהסוג השני אומרים לעצמם שהחיים קלים ומהנים – ושהשקעה נכונה בחייהם תביא בהווה וגם בעתיד תוצאות, לא רק בשביל לשרוד, אלה גם בשביל לחיות ולהנות מהחיים.
עכשיו הייתה לי ברירה כזאת :
לשבת בבית לחרוש ולהשלים חומר, שלא יעזור לי בשום צורה בחיים, לסבול, אבל לתרץ זאת בתירוץ שאני לא מאמין בו – שזה נותן עתיד בטוח. (בטוח קשה)
או!
שאני יעזוב את התהליך של הבזבוז זמן הזה, יתחיל ללמוד משהו מועיל לשם שינוי, ואתחיל להנות מהחיים…
בצורה הגיונית אני לא אדם שנהנה לסבול, ולכן בחרתי באפשרות השניה.
ואני יכול להגיד לכם דבר אחד בטוח!
שעשיתי את הדבר הנכון.
אני קם כל יום עם חיוך, הבטחון העצמי שלי עלה, אין לי פיצול של חיים – כי אני שלם עם כל דבר שאני עושה.
ואני מרוויח כבר דיי טוב …
(תודה ששאלתם…)
אני לא מאמין בלימודים אקדמיים בשבילי.
אך אני כן מאמין שזה מעניין.
חוץ מזה אני תמיד יכול ללמוד את החומר לבד אם אני ירצה.
אז לא, אני לא עשיתי מעשה טיפשי בכך שעזבתי את בית הספר חודשיים לפני הסיום. אני עשיתי מעשה גאוני.
חוסר תעודת הבגרות והתעודות, נותנים לי מוטיבציה ענקית להתחיל למצוא השקעות ולא להסתמך על עבודות בחברה שתחליט בשבילי כמה אני ארוויח.
שיווק ופרסום זה אחד הדברים המעניינים ביותר שיצא לי ללמוד, ואני בטוח שאם היו מלמדים את זה בבית ספר, את מה שאני למדתי בתוך שבועיים – היו מלמדים במשך שנה.
ובקשר לעסקים =]
אני פתחתי אתר משחקים לפני כמה חודשים, הוא היה תחת פיתוח דיי גדול של חצי שנה.
אך בסופו של דבר לא הצליח ממש.
למה?
פשוט מאוד. כמתכנת אני גאון. אני יודע לעשות דברים שרוב בני האדם לא חלמו עליהם.
אבל כמנהל עסקי? הייתי כשלון.
לא ידעתי כיצד לשווק את האתר, ואיך לפרסם.
הסתמכתי על דברים שהסיכוי להצליח בהם היה אקראי ביותר.
אך כעת אני בטוח שהאתר יצליח, ולא רק הוא.
כעת אחרי שלמדתי דיי הרבה פרסום ושיווק אני כבר יודע איך לנהל את האתר נכון ולאיזה כיוון לקחת אותו.
אני בטוח שאתם עוד תשמעו עליו!
בכל מקרה עוד שבוע אני עושה פתיחה מחודשת לאתר עם עיצוב חדש אפשרויות מעניינות, והכי חשוב האתר יציע כמה פיצ'רים נחמדים מאוד לחברים רשומים, בחינם!
אני לא אמשיך לדבר על האתר, ואני כניראה אכתוב עליו עוד בבלוג בעתיד.
אך בנתיים אני רוצה לאחל תודה לכל האנשים שדאגו להזכיר לי שהעתיד שלי היה יכול ליהיות בטוח אם לא הייתי עוזב את הבית ספר.
בטוח קשה.
רישום זה היה אמור להתפרסם בבלוג אך בגלל היותו בשיפוצים אני
כותב זאת בהתחלה בWORD אולי
אפרסם את זה לאחר מכן.
הילדות שלי עברה בצורה מאוד מעניינת.
זה הדבר היחיד שאני לא מדבר עליו כל כך הרבה, ואני מנסה
להראות לכולם עד כמה זה לא השפיע עליי…
עד כמה אני בן אדם שיכול להתמודד עם הכל.
אפילו כשזה מגיע לזה.
הילדות שלי אמנם התחילה יפה וורוד.
נולדתי לעולם יפה שבו קיים אבא ואמא – וגם אחות.
יש לי שתי סבתות ומשפחה גדולה.
הכל ניראה יפה ונוח.
איזה כיף זה היה אם הייתי גודל בעולם כזה. בטח היו לי אז הרבה
פחות בעיות והייתי גודל ומתפתח עוד יותר מהר…
אך לצערי למישהו שם למעלה היו תוכניות אחרות בשבילי.
אני לא אספר לכם שום סיפור טרגי מבחינה כללית.
רוב האנשים יגידו שזה מה שהרבה אנשים עוברים בשנים האחרונות.
ואכן גם במשפחה שלי זה קרה שוב, לא מאותן סיבות, לא לי, אבל
קרה.
וזה רק מוכיח עד כמה זה נפוץ.
הטראומה הראשונה:
אז בערך בגיל 4+- לפי הסיפורים, הופיעה אופרת סבון במשפחתנו.
סיפור שלא תמצאו בשום מקום חוץ מאופרות הסבון הכי רגילות
ודרמתיות.
אבי החליט שמשהו מפריע לו ביחסים עם אמי.
והחליט לנסות את המזל שלו מהצד.
אמי תפסה אותו, ובסופו של דבר הצמד חמד התגרש.
אני הייתי בערך בן 4 אחותי היית בערך בת 12.
כמו שאמרתי הרבה משפחות בשנים האחרונות מתגרשות ויש הרבה
שעושים את זה על בסיס קבוע, זה לא סוד.
אך הסיפור שלי קצת קשה יותר.
אני ואחותי כילדים ביולוגיים של אמי ואבי, גדלנו ליהיות דומים
לשתיהם (הגיוני לא?).
אני אחותי ואמי עברנו לחיות בישראל – ואבי נשאר באוקראינה,
לסדר עניינים – שבסופו של דבר גרמו לו להישאר שמה.
כשעברנו לישראל עוד לא הלכתי לגן ילדים…
בערך שנה ישבתי בבית וטיילתי…
עברתי ברית מילה (כן בגיל 4), והתחלתי להכיר את המקום החדש
שאני בו.
לאט לאט שכחתי את המקום שנולדתי בו, ולאחר שנה וחצי בערך כבר
לא היה לי שום זכרון מהמקום ההוא חוץ מזיכרונות מוחשיים כמו תמונות וקלטות.
לאט לאט התחלתי להתבלבל ולא להבין מאיפה באתי לאן אני הולך מה
מטרתי במקום הזה והבלבול הזה גרם לי להתחיל להיכנס לפאניקה ולהסתגר בתוך עצמי.
הטראומה השניה:
אחרי שנה בערך הלכתי לגן ילדים (אולי פחות אני לא זוכר ממש
טוב, זה לא כזה חשוב), גן שבו כולם דיברו בעברית.
לא היה ילד אחד שדיבר ברוסית.
הגננות היו מוזרות וחשבו ואני אבין עברית אם יצעקו עליי או
יתחילו לדבר איתי בעברית בלי להסביר לי מה כל מילה אומרת…
זה מלחיץ!
בייחוד שעכשיו, אחרי שהתרגלתי ליהיות עם אמא שלי, היא החליטה
לנטוש אותי ולתת אותי לאנשים שמדברים בשפה מוזרה…
אלה לא קשיי הסתגלות, זאת כבר טראומה לכל דבר.
בכיתי כמעט כל יום כהובילו אותי לגן. ולא רציתי לעזוב את אמא
שלי אף פעם.
לאחר כמה זמן הגננות הבינו שיש מישהו בגן שיודע לדבר קצת
ברוסית…
זה היה השומר של הגן, הוא בא מגרוזיה, והוא ידע לדבר ברוסית
צולעת.
אבל זאת הייתה נחמה בשבילי, כי לפחות אני יכול לדבר עם מישהו
באי הבודד הזה.
לאחר כמה זמן התחלתי להבין את השפה העברית, השומר עזר לי מאוד
והתחלתי להכנס לחיי ילדות ישראלית.
זאת בערך הייתה הילדות שלי.
מהצד היא ניראה מאוד פשוטה ומאוד לא מפחידה.
כמובן שכדי להבין אותי צריך לעבור את זה…
אחרי שההורים שלי התגרשו אני התחלתי להבין מהוא מוות.
אבי לא דיבר איתי הרבה מאוד זמן, ורק פעם בכמה שנים טובות
נזכר להתקשר להגיד לי מה נישמע וזהו.
בשבילי זה כמו מוות לכל דבר.
כמובן יכולתי להתקשר אליו ולדבר איתו, אך אבא הוא כבר לא היה
לי.
אמי שעשתה מאמצים כבירים לשרוד בישראל, אחרי שלא קיבלו את
התעודה שלה בגננות ואחרי שהיא לא מצאה שום עבודה היא הייתה צריכה לעבוד בניקיון
בתים כדי לחיות.
כן כמובן שהיה את סל הקליטה, אך מאז עד היום שום דבר לא השתנה
– המדינה עדיין לא מביאה לאזרח את הכסף שמגיע לו בעת צרה, ויוצאת מזה בתירוץ שהיא
מביאה – בכך שהיא נותנת דמי כיס.
אבל בכל מקרה אמי אהבה את ישראל מאוד. ישראל הייתה המפלט שלה
מהצרה שהייתה באוקראינה והיא נהנתה מההזדמנות.
כמו כן אני איבדתי את האמון שלי באמא שלי כשהיא החליטה לנטוש
אותי בגן ילדים שאני לא מבין בו כלום – ורק להתפלל שמישהו יבוא לקחת אותי משמה.
להתפלל זה באמת מה שעשיתי.
עכשיו אסביר למה כתבתי בתיאו
הבלוג עד לפני לא מזמן
"עוד בלוג יתום".
אבי נטש אותי, והחליט שהוא אוהב אותי פעם ב3 שנים מקס.
אני שגדלתי והתחלתי לקבל מראה דומה מאוד לזה של אבי ואישיות,
הזכיר לאמי את הצרה שהיא כל כך רצתה לברוח ממנה, כל פעם מחדש.
מצד אחד אני נתתי לה מוטיבציה להתחיל להתפתח בישראל ולשרוד,
מצד שני אני מזכיר לה את הצרה שהיא בורחת ממנה.
אמי שנקרעה בין השניים התחילה גם לשנוא אותי, וגם לתרץ את זה
בו זמנית.
בסופו של דבר השקר העצמי שלה לא הצליח ואני גדלתי לבדי, לא
במשפחה אוהבת, לא עם הורים תומכים, ולא עם שום דבר.
כל הזמן אני ראיתי איך ההורים של כל שאר הילדים דואגים
לילדיהם ומלווים אותם לבית ספר (זה היה בכיתה א') אך אני הלכתי לבית ספר לבדי כל
הזמן.
אפילו לגן הילדים שהיה לפני זה היו ימים שהלכתי לבדי.
וכמו שאמרתי גדלתי לבדי. אך עם קנאה גדולה בכל אותם אנשים
שהייתה להם משפחה אוהבת.
בזמן שגדלתי היו לי איסופי ריבים עם אמי, כמו לכל ילד כמובן.
אך אצלי היו ריבים יותר של בעיות שלי ושל אמא שלי שאף אחד
מאיתנו לא הצליח לפתור – אצלי זה כי תמיד רציתי תשומת לב ודאגה, אצלה זה כי היא כל
הזמן התקשתה לקבל אותי עד הסוף.
ותמיד העלתי את השאלה לאמי "האם אני מאומץ?", תמיד
האמנתי איכשהו שאני מאומץ, ושההורים שלי לא רוצים אותי כי אני פשוט לא הילד שלהם.
זאת הייתה התקווה שלי.
שיש מישהו בעולם הזה שכן ידאג לי.
ותמיד דמיינתי את האמא המושלמת והדואגת, שתדאג לי.
וזה הבסיס לכל הבעיות שלי, של הסגירות שהייתה לי כי לא ידעתי
אם יש לי מישהו שיכול לדאוג לי,
של הביישנות – התביישתי שאני כזה – שאני גודל בעולם כזה,
ושל כל אותם הבעיות שאחרי זה רק גדלו בגיל ההתבגרות.
אחותי עזבה את הבית בגיל 16 בגלל אותם סיבות.
אני סובל את הסיבות האלה כבר שנתיים – ואמי שהבינה שהיא יכולה
להיפטר מהצרות שלה מגיל 16 התחילה לטפטף לי מגיל 16 שהיא מעדיפה שאני יילך למקום
אחר, ושהיא מעדיפה לא לדאוג לי.
לכן תמיד הרגשתי יתום במובן מסויים.
היו לי הורים אבל לאחד בכלל לא אכפת ממני – ובודק אותי פעם
בכמה שנים כמו השקעה בבנק – האם אני צומח באמת…
והשניה קיבלה אותי, אבל הרגשות שלה אמרו לה כל הזמן שאני
מזכיר לה את אבא, והיא תמיד התרחקה ממני בגלל זה.
לפני כמה שעות הייתה לי שיחה רצינית שוב עם אמי.
היא העלתה סוגייה שאני לא עושה כלום בבית ושאני סתם יושב כל
היום במחשב ולא זז ולא חיי…
אני העליתי את בסוגיה למה אני עושה את זה, ואראתי לה גם עד
כמה שלא אכפת לה ממני:
להכין אוכל אף פעם לא ידעתי.
תמיד רציתי לדעת.
אך תמיד כשניסיתי להכין משהו הייתי רעב ואיכשהו תמיד זה יצא
לא אכיל, עד מידה כזאת שאפילו שהייתי רעב יכולתי לאכול כל דבר הייתי זורק את זה
לפח…
מאז איכשהו הבנתי שלהכין אוכל לא כדאי לי…
אמא שלי תמיד ראתה את הניסיונות שלי.
אך תמיד הייתה מזלזלת בי ואומרת שזה כי אני לא משקיע… – אם
בן אדם רעב לא רוצה להשקיע באוכל שלו, אני חמוס.
בכל מקרה הסוגיה שעלתה על הפרק זה שאני ישלם על עצמי בכל
הנוגע להוצאות שהיא משלמת עליי בבית.
זה פגע בי מאוד חזק, אני הבנתי שהיא מנסה להעלים אותי ככל
האפשר מחייה שלא תצתרך לדאוג לי הפעם בכלל, ואני יפסיק להוות לה צרה.
תאמינו לי, לא אכפת לי לעבוד קשה.
גם אני מאוד שמח להתפתח ולחיות לבד ולתמוך בעצמי וללמוד על
החיים עוד ועוד.
אך הדבר היחיד שאני רוצה בחיים האלו זה דאגה, אהבה מצד מישהו.
ואמי מנסה להפטר ממני כל פעם מחדש.
אולי אני באמת אעבור לגור אצל אחותי.
אחיה כאדם יתום.
אך אם באמת אעבור לאחותי אני כבר יקבל את זה כעובדה שאני יתום.
זה קשה לי.
אך בסופו של דבר אם זה באמת יגרום לי לפחות סבל, אני אתחיל
לחפש דאגה ואהבה במקום אחר.
אני חושב שזה רישום חשוב מאוד.
זאת הפעם הראשונה שאני מעלה על כתב את הילדות שלי ואת מה שאני
מרגיש לגביה.
ואני חושב שזה יעזור לי להחליט מה יהיה הצעד הבא שלי.
אני בטוח שזה לא פייר לבקש ממכם עיצה או דעה להמשך החיים.
אך תנסו להתחבר אליי, תנסו להרגיש את מה שאני הרגשתי.
ותנסו לאמר לי בצורה אמיתית מה אתם הייתם עושים לו אתם הייתם
אני.
הרבה זמן לא כתבתי שום דבר עמוק באמת.
תכלס זאת הייתה הפסקה טובה…
הספקתי לעבור על כל מה שכתבתי עד עכשיו, ללמוד עוד מהחיים, להתפתח, ולהתאפס סוף סוף בצורה סופית…
אז לפני שבועיים בערך הייתה לי יום הולדת, 18, לפני שבוע חגגתי עם חברים…
הייתה מוזיקה, ריקודים, צחוקים, שתייה, אוכל והכי חשוב הרבה הרבה חברים…
כל פעם מחדש אני יכול לראות מי התפתח ומי לא, על מי עובר מצב רוח טוב ועל מי לא, ומי כרגע חיי את הרגע ומי חושב על העתיד (או העבר).
כן זה כיף, וזה נותן מן נקודת איזון שדרך חבריי אני יכול לראות איפה אני נימצא…
לפני כמה שנים ראיתי בפעם הראשונה אנימה שנקראת Elfen lied – אנימציה יפנית מאוד עמוקה ומעניינת, מכילה הרבה משפטים מעניים לחיים.
אחד המשפטים היה "אדם מסכן תמיד צריך מישהו מסכן ממנו".
עד כמה שהמשפט הזה נישמע רע, הוא נכון.
ותמיד כשאני מרגיש רע ורואה מישהו שנימצא במצב יותר גרוע ממני מתחיל לחייך….
לא כי אני רשע או משהו, רק כי אני יכול לדעת שאין סיבה להעצב או משהו על מצבי, אם הוא יותר טוב מאחרים אז יש לי מקום להמשיך הלאה ולא ליהיות עצוב.
לא יודע איך להסביר את זה במילים בצורה הכי נכונה… כניראה שלא ממש כתבתי את זה הכי ברור…
בכל מקרה.
הדבר שסוגר את כל התהליך הארוך שהתחלתי בו כדי להתפתח וליהיות אדם חזק יותר היה הדבר שפתח את התהליך.
החיפוש אחרי הבטחון העצמי.
בסופו של המסע גיליתי שאמונה היא גורם שעוזר לפתח בטחון מאוד, אך יש עוד הרבה עזרים.
גיליתי גם שבטחון עצמי זה לא דבר שנרכש עם הגיל, אלה עם הניסיון.
פגשתי אנשים בני 20 וגם בני 60 שאין להם בטחון עצמי עדיין, והם עדיין מתגוננים וחיים לפי אינסטינקטים שהטבע קבע.
בסופו של דבר הבנתי שבטחון עצמי באמת פותר הרבה מאוד, וזה עוזר בהרבה מאוד.
והוא אינו גורע בשום צורה אף פעם.
יש הבדל בין יהירות שחצנות ובטחון עצמי.
הרבה עברתי בשביל להגיע למצב היחיד שאני יכול להגיד לעצמי, וליהיות שלם איתו -
